פסק-דין בתיק ע"פ 29344-10-11

השופט ש' ברלינר:

1.         בפנינו ערעור המדינה על קולת העונש בגזר דינו של בית משפט השלום בעכו (ת"פ 15753-04-11 מיום 19.9.11) מאת כב' השופט אלטר, לפיו נדון המשיב למאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים מיום מעצרו 3.4.11; מאסר ע"ת של 10 ח' למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות פיזית מסוג פשע וכן חתימה על התחייבות בסך 5,000 ש"ח להימנע מלעבור כל עבירה פיזית ו/או מילולית תוך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין או 25 ימי מאסר תמורתה.

2.         בבית משפט השלום יוחסו למשיב בכתב האישום המתוקן בו הודה, העבירות הבאות:

באישום הראשון: עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 379 + 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

            כל זאת לאחר שביום 31.3.11 בבית המשפחה בכפר יאסיף, קילל המשיב את אשתו המתלוננת, ואחר כך השתולל, צעק, שבר כוסות, צלחות ופרטי רכוש נוספים וכן ניגש אל אשתו וסטר לה על פניה מספר פעמים.

            באישום השני: עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות - על כך שכחודשיים לפני האירוע הנ"ל כעס על בתו הקטינה, ילידת 1998 וסטר לה, וכשאמרה לו בתו הקטינה שלא ירביץ לה, דחף אותה וכתוצאה מכך נחבט ראשה בארון עץ. כשנזעקה אחותה הקטנה, ילידת שנת 2004 לרגל צעקותיה של הבת המוכית וביקשה כי יפסיק להכות את אחותה, היכה גם אותה באמצעות ידיו.

3.         לאחר שחזר בו מן הכפירה הודה המשיב במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הורשע בעבירות הנ"ל ובית משפט השלום הורה כי יוגש לגביו תסקיר.

4.         בתסקיר מיום 9.8.11 מפורטות נסיבותיו האישיות ורקעו של המשיב. קצינת המבחן כותבת כי מאז היותו כבן 20 החל המשיב לצרוך סמים ולהיות מעורב בפלילים; הוא הכיר באחריות חלקית לביצוע העבירות ושלל התנהגות אלימה כלפי אשתו ובנותיו הקטינות. הוא התקשה לבחון את החלקים התוקפניים באישיותו ובלטו בהעדרם ביטויי אמפטיה לנפגעות העבירה.

            קצינת המבחן מסכמת כי לנוכח הנתונים שבפניה, העדר נטילת אחריות מלאה, קיומם של דפוסי אלימות מושרשים והעדר חיבורו של המשיב לחלקים התוקפניים שבהתנהגותו, ולאור חומרת העבירה "אנו מעריכים כי הסיכון להישנותה של התנהגותו האלימה בעתיד הינו גבוה ועל כן אנו נמנעים מלבוא בכל המלצה טיפולית אודותיו במסגרת שרותינו. יחד עם זאת, היה ויוטל על יאזיד עונש מאסר בפועל, נמליץ כי ישולב במסגרת שירות בתי הסוהר בהליך טיפולי ייעודי בתחום אלימות במשפחה".

5.         ביום 6.9.11 טענו הצדדים לעונש. ב"כ המערערת הפנה לגיליון ההרשעות של המשיב אשר סומן ת/1; הדגיש את חומרת העבירה; הפנה לתסקיר וביקש כי יוטל על המשיב עונש מאסר בפועל משמעותי, מאסר ע"ת וקנס.  הסנגור ציין כי כל עונש שיוטל על המשיב יהווה עבורו מאסר ראשון מאז שהוא עצור מיום 3.4.11; ביקש לקחת בחשבון את ההודיה; לדעתו מדובר ברף הנמוך ביותר של העבירות לאחר שלא נגרמה חבלה של ממש למתלוננות, וכי ראוי להפנות את בני המשפחה להליך שיקומי.  הוא ביקש כי עונש המאסר יחפוף את תקופת המעצר.

6.         בגזר הדין סוקר כב' השופט אלטר את הנתונים הצריכים לעניין. מצד אחד שקל לחובת המשיב את חומרת העבירות ואת האמור בתסקיר. לקולא לקח בחשבון את רמת האלימות הלא גבוהה ואת 5 חודשי המעצר בהם היה המשיב נתון עקב המקרה. לאור נתונים אלה, הוטלו על המשיב העונשים דלעיל.

7.         לטענת המערערת הענישה שהוטלה בערכאה הראשונה חורגת לקולא במידה המצדיקה את התערבותנו. נדרש עונש מאסר ארוך ומרתיע למשיב, ולא עונש כה קצר כפי שהוטל. לחובת המשיב עבר פלילי מכביד ולכך ביהמ"ש קמא לא נתן משקל, אף שמדובר ב- 8 הרשעות קודמות, ובהן העבירות של אלימות במשפחה, סמים, איומים והפרעה לשוטר.

8.         הסנגור טוען כי הענישה שהוטלה בערכאה הראשונה הולמת את הנדרש ומכל מקום אינה חורגת מרף הענישה המקובל עד כי יצדיק הדבר את התערבותנו. עוד מוסיף ומפרט הסנגור כי אלמלא הערעור צפוי היה המשיב להשתחרר אתמול ממאסרו, ויש לראותו כאילו שוחרר ועל כן הארכת המאסר כעת, יהא בה משום התעמרות בו, והחמרה יתרה ללא הצדקה.

9.         לאר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור.

10.        אמנם, באים בפנינו תדיר מקרים חמורים יותר של אלימות במשפחה, בהם תקיפת המכים את נשותיהם או את ילדיהם, שיש עמה פגיעה גופנית, לעיתים חמורה, המצריכה טיפול רפואי ואף אשפוז. לא כך במקרה שבפנינו, שעה שהאישום אינו מפרט על כך מאומה, ואיננו נסמך על תעודה רפואית.

            אולם, לא יקשה לתאר את הטראומה שנגרמה למתלוננות במקרה דנן, ואת השפעת התקיפה עליהן, שאינה מצטמצמת לפגיעה הפיזית, אלא יש עמה השפעה נפשית קשה. קללות, סטירות, השתוללות, שבירת כוסות וצלחות, הפיכת שולחן, שבירת מקלט טלוויזיה ותנור, חבטת ראשה של הקטינה בארון, הכל כמתואר בשני האישומים, את כל אלה יש לראות בחומרה ולהגיב בהתאם, שכן בלא תגובה כזו, עשוי הדבר להתפרש שלא כראוי על ידי המכה, העלול לחזור לסורו בשובו לביתו.

11.        בענייננו, תסקיר שרות המבחן לגבי המשיב הוא שלילי. המשיב אינו מבין את חומרת מעשיו; אין בידינו כל נתון על השתלבותו בהליך שיקומי/טיפולי כלשהו, וקצינת המבחן מעריכה כי "הסיכון להישנותה של התנהגותו האלימה בעתיד הינו גבוה". קצינת המבחן המליצה כי הוא "ישולב במסגרת שרות בתי הסוהר בהליך טיפולי ייעודי בתחום אלימות במשפחה", אך לנוכח גזר הדין המקל שניתן ביום 19.9.11, ולאור תקופת מעצרו, נועד המאסר להסתיים ביום 2.11.11, בלא כל טיפול כזה.

12.        הוסף לכך את עברו הפלילי של המשיב: תחילתו בשנת 2002, בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ובהמשך עבירות סמים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אי קיום צו בית המשפט, הכשלת עיקול, ואיומים, ובעיקר הרשעה קודמת של תקיפת בן זוג (מת"פ 4855/03 של בית משפט השלום בעכו), והינך מגיע למסקנה כי למען גמול למשיב כגמולו, ולשם הגנה על בני משפחתו בהם פגע, ראוי להתערב בגזר הדין ולהחמיר בענישתו.

13.        יחד עם האמור, ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין בערעורים על קולת העונש, ויש לתת משקל גם לציפייתו של המשיב, במהלך תקופת מאסרו, כי זו תבוא לסיומה, כפי שנקצב לו, אלמלא הורינו אחרת, ביום 2.11.11.